פסק-דין בתיק ע"ע 2277-04-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' ירדנה רובין ומר אורי בירן; ת"ב 31889-05-10), בו סולקה על הסף בקשתה של המערערת לביטול פסק בוררות שניתן ביום 26.9.05, וזאת מחמת מעשה בית דין הואיל וניתן פסק דין קודם שאישר את פסק הבוררות לאחר שהמערערת לא הפקידה ערובה כפי שנדרש.

            עיקר העובדות והשתלשלות ההליכים עד להגשת הערעור :

2.         המערערת ניהלה עסק בין לאומי שעסק בעיקר בהעברת טכנולוגיות מישראל לחו"ל בתחום החקלאות וגידול פרחים. ביום 23.6.00 חתמו המערערת (יחד עם חברה בבעלותה) והמשיב על הסכם העסקה (להלן גם ההסכם), לפיו מונה המשיב לתפקיד מנכ"ל סניף הודו ואסיה של החברה. בהסכם נקבעו תנאי העבודה של המשיב, ונקבעה בו תניית בוררות לפיה במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים ימונה בורר שיכריע במחלוקת. עוד נקבע בסעיף 5.5 להסכם כי איחור של עד 45 ימים בתשלום המשכורת יזכה את המשיב בהפרשי ריבית חודשית בשיעור של 20% מהיום שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.

3.         המערערת העסיקה את המשיב במשך כשבעה חודשים עד חודש פברואר 2001. במהלך יחסי העבודה התגלע סכסוך חריף בין הצדדים, אשר הביא לסיום יחסי העבודה ולתביעות הדדיות שהגישו הצדדים בפני הבורר עו"ד דרור גל (להלן גם הבורר). המערערת תבעה מהמשיב סך של 117,547 דולר והמשיב תבע ממנה סך של 724,775 ש"ח בצירוף ריבית חודשית בשיעור של 20% מיום 15.2.01 בגין אי תשלום שכרו וזכויותיו על פי ההסכם.

            בסיום הליך הבוררות, ניתן פסק הבוררות ביום 26.9.05. הבורר דחה את תביעתה של המערערת במלואה, ובמקביל קיבל בחלקה את תביעתו של המשיב, כך שהמערערת (יחד עם החברה שבבעלותה) חויבה לשלם לו סך כולל של 310,667.3 ש"ח לפי הפירוט הבא:

א.  סך של 9,800 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור 20% בחודש מיום 9.3.01, בגין הפרשי השתכרות לחודש פברואר 2001;

ב.   סך של 1,308.3 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור 20% בחודש מיום 9.3.01, בגין הפרשי עמלות;

ג.   סך של 5,393 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור 20% בחודש מיום 9.3.01, בגין החזר הוצאות;

ד.   סך של 204,166 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 25.9.01, בגין עמלות מעסקה הקרויה "עסקת אבו-דאבי";

ה.  סך של 90,000 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד, בצירוף מע"מ וריבית והצמדה כחוק ממועד מתן פסק הבוררות ועד למועד התשלום בפועל.

4.         כבר בשלב זה יצוין, כי המשיב כיהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי בתל-אביב. המשיב הגיש ביום 16.1.06 לבית הדין האזורי בתל-אביב בקשה לאישור פסק הבוררות, במקביל לבקשה מטעם המערערת לביטול פסק הבוררות. בהתאם להחלטת נשיא בית הדין הארצי, הדיון בבקשות הועבר לבית הדין האזורי בירושלים, מאחר שהמשיב כיהן כנציג ציבור בבית הדין בתל-אביב.

5.         בהליך בבית הדין האזורי בירושלים, שהתקיים בפני מותב בראשות השופטת יפה שטיין (עב 1453/07), העלתה המערערת טענות קשות נגד התנהלותו של הבורר. על פי טענתה הבורר היה נגוע בניגוד עניינים חמור ובמשוא פנים משום שבעת שדן בבוררות בין הצדדים הוא הופיע כעורך דין מספר פעמים במותבים בבית הדין האזורי בתל-אביב בהם המשיב כיהן כנציג ציבור. עוד טענה כי פסק הבורר ניתן על ידי גורם מטעמו של הבורר, הפסק חרג מהסכם הבוררות, ואף טענה כי הבורר נפגש עם צד אחד שלא בנוכחות הצד שכנגד.

            במהלך הדיון ביקש המשיב לחייב את המערערת להפקיד ערובה למילוי פסק הבוררות (לפי סעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), או לחילופין להטיל עיקול על נכסי המשיבה. בית הדין האזורי החליט, כי לאור אופי הטענות שהועלו נגד הבורר, הבקשה להפקדת ערובה תידון רק לאחר שמיעת עדותו.

            הבורר העיד בפני בית הדין האזורי ביום 13.5.08. יומיים לאחר מכן ניתנה החלטה מטעם מותב בית הדין האזורי בה התקבלה חלקית בקשת המשיב לחייב את המערערת בהפקדת ערובה, ונקבע כי היא תפקיד בקופת בית הדין סך של 150,000 ש"ח להבטחת מילויו של פסק הבוררות. בהחלטה צוין כי בשלב זה של הדיון, לפני שנשמעו העדויות האחרות, לא נמצאו לכאורה פגמים המצדיקים את ביטול פסק הבוררות, וקיים חשש של ממש כי בהיעדר הערובה המשיב עלול למצוא את עצמו בסיום ההליך בפני שוקת שבורה. עם זאת המערערת לא חויבה בהפקדת מלוא הסכום משום שכלשונו של בית הדין "יהיה בכך משום הטלת נטל כבד מדי על המשיבה (המערערת כאן - ו.ו.ל), בטרם התבררו התביעות העיקריות בעניין פסק הבורר".

6.         המערערת הגישה לבית דין זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 15.5.08 (בר"ע 479/08). בהחלטה מיום 11.9.08 דחתה השופטת ארד (כתוארה דאז) את בקשת רשות הערעור משלא נמצאה בהחלטה טעות משפטית. בהחלטה הודגש כי טענותיה הקשות של המערערת בדבר התנהלותו של הבורר ראויות לבחינה עובדתית יסודית ומעמיקה, כפי שייעשה במהלך הדיון העיקרי.

7.         לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור, הורתה השופטת שטיין בהחלטה מיום 17.9.08 למערערת להפקיד את הערובה תוך 21 יום מיום קבלת ההחלטה. בהחלטה נוספת מיום 17.11.08 נדחתה בקשה של המערערת להמיר את הערובה בעיקול. בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת נגד ההחלטה האמורה נדחתה אף היא בהחלטת הנשיא דאז אדלר מיום 4.12.08 (בר"ע 677/08).

            לאחר שהמערערת לא הפקידה את הערובה כנדרש, ניתן ביום 17.12.08 פסק דין המאשר את פסק הבוררות, בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות.

 8.        המערערת הגישה לבית דין זה ביום 8.2.09 ערעור על פסק הדין האמור (ע"ע 110/09), אולם הערעור נמחק על הסף בהחלטת רשמת בית הדין הארצי (כתוארה דאז) לאה גליקסמן מיום 23.6.09 בשל איחור בהגשתו (המועד האחרון להגשתו היה יום 20.1.09).